רגשות אם

מאמרים
מאת ליאת מנגד וייס
רגשות אם

מאמר מהלב, המתאר את מגוון הרגשות, עליהם לא מקובל לדבר בגלוי, בנשמתה של אם של ילד בעל הפרעות קשב וריכוז, אך למעשה, מתאים לכל אם.

מאת: ליאת מנגד וייס
פברואר, 2013

בפורים, כשהייתי בת 11, התחפשתי לאימא. כל כך רציתי להיות כבר אימא...

באותן שנים, עת הרהרתי באימהות העתידית שלי, ראיתי בדמיוני, אהבה עצומה שלי כלפי ילדי ואהבה רבה שלו כלפיי וזהו. הכול מושלם.

היום, בהיותי אם, אני יודעת, כי "אהבה", הינה רק רגש אחד מתוך מגוון רגשות, הגועשים בנשמתה של אם. כאימהות רבות, נוכחתי לגלות, כי, לצד רגש האהבה, האימהות מביאה עמה גם רגשות דאגה, ייסורי מצפון, חשש, תסכול, חוסר אונים ואפילו זעם, המלווים את רגעי השמחה והאושר.

ככל שהילד מציב יותר אתגרים בחיי היום יום, כך הולכים וגועשים הרגשות. הרגש הקשה ביותר, בעיני, הינו רגש הכישלון. אין הכוונה לכישלון של הילד, אלא תחושת כישלון צורבת, המלווה את האם לגבי עצמה.

האם מתבוננת בבנה ורואה את התסכול שלו, את היותו לא מאושר ויודעת, שידה קצרה מלהושיע... אז היא נמלאת בתחושת כישלון, כישלון שלה כאם.

תחושת הכישלון מועצמת עוד יותר, כאשר מכה בה ההבנה, שהיא אינה "אם השנה" והיא נוכחת לגלות, כי מלאי הסבלנות שלה, אינו בלתי נדלה ושעל אף האהבה העצומה והאמפטיה, גם היא רק "בן אדם" (או בת חוה, במקרה זה )...

בתוך ים הסערות הגועש, בנשמתה של אם, היא זקוקה לאחד שיאמר לה: "את אם נפלאה! את מתמודדת, את לא מרימה ידיים. את ממשיכה לחפש את הדרך הנכונה. ממשיכה לאהוב, למרות שפעמים רבות, התסכול והכעס של הילד מופנה דווקא כלפייך. את ראויה להערכה, כי לאהוב ולהעניק כשקל, זאת לא חוכמה. להמשיך להעניק ולתמוך, כשקשה – זוהי הצלחה!"

פעמים רבות, האם נשאבת לתוך ההתמודדות המורכבת. ים הרגשות, שבתוכה, מרוקן ממנה את אנרגיית העשייה והיא מרגישה, שלא נותר בה כוח להעניק למען עצמה. כדאי שיהיה שם מישהו, אשר יזכיר לה, יעודד אותה וידרבן אותה לחשוב גם על עצמה. רק על עצמה, לרגעים. לעשות דברים המעניינים אותה, לפנק עצמה, לפתח את עצמה ואפילו - להגשים עצמה...

אני מאמינה, כי אם המעניקה לעצמה, יכולה להעניק יותר למשפחתה. אם מאושרת יכולה לגייס בתוכה את האנרגיה, הכוחות  והאופטימיות להמשיך לסייע לילדיה. והאופטימיות, הרי, היא משאב כה חשוב בהתמודדות עם ילד בעל הפרעת קשב וריכוז.

כי, קשב מתחיל באמא שקשובה לעצמה!

ותודה מיוחדת ועמוקה לאימא הפרטית שלי (וגם לאבא היקר) שעוזרים לי כל כך הרבה באימהות שלי ובכלל. חיבוק לכל האימהות... וגם לאבות

בואי נכיר יותר

היתה לי הזכות ללוות נשים רבות, כל אחת במסעה הפרטי. רוצה לקרוא מה הן אומרות?

אם מאמר זה נגע לליבך, אני מזמינה אותך לקרוא על "ליצן הכיתה".

כל הזכויות שמורות לליאת מנגד וייס | אין להשתמש במאמר זה או בחלקים ממנו
ליצירת קשר מהיר
מלאו את הטופס הבא ואתקשר אליכם
כן, אני רוצה לקבל מידע בנושא הפרעות קשב