ליצן הכיתה הוא, בעצם, הליצן העצוב

מאמרים
מאת ליאת מנגד וייס
"ליצן הכיתה" הוא, בעצם, "הליצן העצוב"

תיאור חוויות יום שגרתי בחייו של ילד בעל הפרעות קשב וריכוז

מאת: ליאת מנגד וייס
פברואר, 2013

ילד, בעל הפרעות קשב וריכוז, מתמודד עם מגוון קשיים במהלך היום.

בבית הספר, הוא מתקשה להקשיב לדברי המורה באופן רציף. בעודו יושב בכיתה ומנסה לעקוב אחר דברי המורה, מחשבותיו נודדות לצבעים שעל חולצתה, באותו הזמן, מאחוריו, חורק הכיסא, מעבר לחלון, הרוח מניעה את ענפי העץ והציפור שישבה עליו התעופפה לה הרחק מפה. רוני, הילדה היפה, שבקצה הכיתה השתעלה, מישהו פתח את הדלת לשאול שאלה, לאיתי העיפרון נפל ויעל ביקשה את המחדד. כל ההתרחשויות והקולות הללו נשמעות, בראשו של הילד, בעוצמה זהה. הוא אינו יכול לסנן את מגוון הרעשים והמראות ולהתמקד בדבר אחד שהוא העיקר, במקרה זה - בדברי המורה.

הבה, רק לרגע, ננסה לדמיין בעצמינו, מה חווה ילד או אדם כזה.

נדמיין, כי בכל רגע מחשבתנו עוברת מדבר לדבר, מוחנו מתרוצץ ללא שליטה, כמו כדור טניס הקופץ מצד לצד. איננו מצליחים להתמקד בדבר אחר. בכל רגע תשומת ליבנו עוברת מדבר לדבר לדבר... כיצד היינו חשים? האם היינו חשים בהלה? האם היינו חווים תחושה איומה של איבוד שליטה על מה שקורה מסביבנו? בתוכנו היה מתחיל לבעבע רוגז גדול, מעצם שיוט מחשבתנו מכיוון אחד לאחר ללא הרף. היינו חשים חוסר אונים מכך שתשומת ליבנו מוסטת שוב ושוב מעניין לעניין, לצד תסכול נוראי, נוכח רצוננו להקשיב לדברי המורה ולהבין, אך מוחנו מתרוצץ ולא יודע מנוח. כמה מרגיז! אוף! שקטטטט!!!! יש להניח, כי תגובות אלה מתארות נכונה מצב כאותי שכזה.

כעת, נחזור לשגרת יומו של הילד ולחוויותיו בבית הספר,

בתוך גלי הרגשות הגואים בקרבו של הילד, נוכח חוסר הצלחתו להקשיב ולעקוב אחר החומר הנלמד, נוסף גם רגש הפחד... הוא חושש וממש מבועת מן הרגע בו תפנה אליו המורה, שנועצת בו מבטים, ותבקש ממנו להשיב על שאלה. היא סבורה שהוא חולמני ושעליה לעורר אותו, בכך שתפתיע בשאלה, כשלמעשה הוא איבד אותה מזמן, בשל עודף הגירויים, אשר בלבלו והטריפו את מוחו. זה לא קשור בכלל להיותו חולמני, זה לא מצביע על זלזול שלו בה, זה לא תלוי בו או ברצונו ללמוד.

כל מה שמעסיק את הילד ברגעים אלה, הוא חשש גדול מהרגע שהמורה תפנה אליו, מהמבוכה וההשפלה, שיחוש אל מול חבריו לכיתה, בזמן שיתבקש להשיב וכמובן לא ידע את התשובה.

מהו המפלט מהמצב הזה?

הוא מתחיל להפריע למהלכו התקין של השיעור, הוא מציק לחבר שמאחוריו, מקניט את החבר מימינו וכשזה עונה לו בחזרה הוא קם וצועק, אפילו מקלל.

יש פעמים, בהם יבחר בדרך אחרת - להיות "ליצן הכיתה". ברגע שהמורה לא מבחינה, הוא עושה תנועות מצחיקות. פרץ צחוק רם נשמע בכל רחבי הכיתה. הילד שמח לראות את חבריו נהנים ממעשיו. הוא אוהב את תשומת הלב המופנית לעברו. הוא ממשיך ומספר בדיחה. כל הילדים צוחקים. רצף השיעור נקטע. המורה זועמת, היא צועקת. הוא ממשיך להפריע ואפילו מתחצף עד שלבסוף קורה הדבר לו הוא ייחל וציפה - המורה מוציאה אותו בכעס מן הכיתה.

כעת, הוא נושם לרווחה, הוא יכול להירגע. סוף סוף הוא יודע שלא יישאל שאלה, שלא יוזמן אל הלוח כדי לפתור בעיה, כעת הוא בטוח שלא יובך לפני כל הכיתה... הוא יכול לשוב ולנשום, יכול להסדיר את קצב פעימות הלב.

כך דבקה בילד התווית של "התלמיד המופרע", "הילד הרע", "המציק" או "ליצן הכיתה". הילד הזה, שפעמים רבות, הוא נבון חכם, רגיש ויצירתי, מקבל את התווית של הילד הבעייתי. ברוב הפעמים, ילד זה הינו ילד, שהמורים אינם מחבבים, משום שהוא "מפוצץ" להם כל שיעור ובכך עושה את עבודתם לקשה עוד יותר ממה שהיא גם כך.

דווקא ילד זה, בעל התווית הבעייתית, הילד הלא אהוב הזה, דווקא הוא, משווע בכל מאודו לקבלה ולאהבה. דווקא הוא, שכל כך מתקשה ומרגיש אבוד בים הרעשים שמסביבו, דווקא הוא צמא לחום אנושי וכמהה לחוש רצוי.

באופן זה, "ליצן הכיתה" המצחיק הינו, למעשה, "הליצן העצוב" ולו יכול היה לבחור, היה רוצה דבר אחד, דבר שכל ילד שואף אליו – להצליח!

לאחר יום מלא תסכולים בביה"ס, לאחר שהמורה כעסה עליו, לאחר שבהפסקה ספג עלבונות מחלק מחבריו. הילד שמלא בתחושת כישלון ויודע שהוא מאכזב את כולם ויותר מכך, הוא מאכזב את עצמו... הילד הזה, לאחר שלל חוויות היום, מגיע הביתה לאימא. אימא שנמצאת שם.

התסכול והזעם, שאגר כל היום, עולה וגואה בקרבו ומחפש דרכו החוצה, להתפרק מכל חוויות היום. לעיתים (לא תמיד) הכעס, הזעם וחוסר האונים יוצאים דווקא על אימא, היא זו הנצבת שם, לצידו. האימא האוהבת, שממתינה לעטוף אותו בחיבוק, נאלצת לקבל קיתונות של זעם, צעקות ואפילו קללות.

האישה הזו, שהיא אימא, סופגת וסופגת. זוהי סיטואציה לא פשוטה עבורה: מן הצד האחד, היא מבינה את מה שבנה חווה יום יום, ליבה יוצא אליו והיא מלאת חמלה כלפיו, אך מן הצד השני, עולה השאלה, עד כמה עליה לספוג, מהו הגבול? ומה איתה, עם רגשותיה שלה? האם עליה לקבל בהכנעה את מצב רוחו הקודר של בנה רק משום שהיא אמו? האם בכל תנאי ובכל מצב עליה לעמוד לצידו?

אם הדברים הכתובים, נגעו לליבך, בוודאי יעניין אותך לקרוא מאמר קצר ומרגש העוסק ברגשות אם.
ואם ברצונך לדעת כיצד לעזור לילדך, לחצי
כאן וגם כאן
.

הכי חשוב, להמשיך לעשות ולא להרפות, עד שימצא המענה המתאים והטוב ביותר. כי ניתן לעזור ולשפר. עובדה.
בכל שאלה, אשמח לעמוד לרשותך, 0546-426667 - ליאת

כל הזכויות שמורות לליאת מנגד וייס | אין להעתיק מאמר זה או חלקים ממנו
ליצירת קשר מהיר
מלאו את הטופס הבא ואתקשר אליכם
כן, אני רוצה לקבל מידע בנושא הפרעות קשב